יש לגישה שלנו השלכות כבדות משקל, בלעדיות במרכזיותן, על הבחירות והעשייה שלנו, על הדיאלוג שלנו עם הקרמה והגורל, ועל התפתחות האופי והמדרגה הפנימית; בנוסף לכל אלה, הגישה שלנו מזינה את המחקר והחיפוש שלנו אחר האמת, ואת קליטתו ופעולתו של ידע פנימי (גנוסיס) בנו.
גישה של הכרת תודה עמוקה וברכה על השמחה, ההצלחה והטובה המופיעות בחיינו "מקרבת את האלים אלינו" אמר רודולף שטיינר.
כהשלמה לכך, גישה המעריכה את תפקידו של הסבל המודע בחיינו מעודדת אותנו לא להימנע מפעילויות שיש בהן גם תסכול, מאמץ, כאב, ואפילו סבל; היא תורמת לא רק ל"עליית הנשמה", אלא גם ל"ירידה" של גנוסיס (ידע פנימי) אל תוכנו; כך שידע מהותי אינטואיטיבי, "חומר ידע", "ידע-הווייתי", מגיע אלינו מחוץ לשדה העצמיות המוכרת.
המאמץ שאנו משקיעים בהתמודדות עם הצורך בסבלנות,
בהתמודדות עם אי-ידיעה, התמודדות עם עבודת מחקר (חיפוש!) תובענית,
שההשקעה בה ברורה, יומיומית, לעתים אפרורית וחדגונית,
אך תוצאותיה וה"רווחים" שלה אינם ברורים;
התמודדות לאורך זמן עם הצורך ליצפות, לשים לב ולהקשיב - גם כשלכאורה דבר אינו מתרחש או מתגלה;
ההתאפקות, ההתמדה, המשמעת העצמית, הנחישות, הענווה;
וגם ההיווכחות המישירה מבט עם ניפקדותם של אלה ברגעי אמת.
המאמץ המודע הזה, הסבל מבחירה ולא מתוך כפייה או פיתוי, הוא תנאי הכרחי להופעתו בנו של ידע השראתי, ידע-חומר, גנוסיס, שרק הוא בסופו של דבר יכול לשמש כמצפן בסבך המידעים המציפים את חיינו.
תודה וברכה...
השבמחקתודה רבה, גיל...
השבמחקחיזקת את רוחי.
"סבל רצוני, ועבודה מודעת" גורדייף
השבמחק