כמה זמן חולף לו עד שמבינים שמשהו לא עובד? כמובן שזה תלוי, תלוי באדם, תלוי בַּמשהו, ותלוי בעוד גורמים. אבל בכל מקרה, אנו מכירים מניסיוננו האישי ומניסיונם של אנשים אחרים, שלעתים די קרובות, ממש כחלק מהחיים השוטפים, אנו מגיעים למסקנה המעשית ש"זה לא עובד". לא כדעה קדומה, מראש, אלא בעקבות ניסיון ניסוי ובדיקה. ניסינו את זה, נתנו לזה מספיק זמן והזדמנויות, והנה עכשיו ברור שזה לא עובד. לא כפי שהובטח, לא כמו שזה אמור לעבוד, לא כפי שציפינו, לא כפי שזה מתאים לנו.
מבחן הזמן נחשב אחד המבחנים האמינים לאמינות ולתְקפות. זה העיקרון העומד מאחורי הרעיון של קלסיקה, של מסורת, של ניסיון. עם זאת, הזמן כשלעצמו אינו עושה את עבודת הסלקציה בשבילנו. לעתים, ובמיוחד כשמדובר במערכות מורכבות הקשורות לבני אדם, עקרון הברירה (הסלקציה) של מה שאינו כשיר - לא מתפקד באפקטיביות. מה שעבד על הדינוזאורים, לעתים רחוקות משפיע על המסורות שלנו.
קיים כשל מובנה, מהותי, בעצם האמונה במבחן הזמן (הגיל, הוותק, ההיסטוריה), ולענייננו גם באמונה והסתמכות חסרת ביקורת על מסורת כלשהי. האמונה בעצמתו, בתקפותו ובאמינותו של מה ששרד זמן רב, היא אמונה שמנציחה את עצמה ואת מושא האמונה. כלומר, ככל שהשיטה היא עתיקה יותר, כך היא זוכה להוקרה, ולכן היא תמשיך להתקיים ולצבור וותק והוקרה, וחוזר חלילה...
זהו חלק מההסבר לתופעת הפרספקטיבה ההפוכה של העבר, לפיה ככל שמדובר בדורות רחוקים, ראשונים וקדומים יותר (של אנשים, מפעלים ואמונות), כן הם מצטיירים בעינינו כנפילים בהשוואה לדורות שאחריהם, ובמיוחד בהשוואה לדור הנוכחי.
הדרך היחידה לדעת אם שיטה, טכניקה, כלי - אינם עובדים, היא לבדוק אותם. ורק עניין, תשומת לב ופתיחות לממצאים ולעדויות "שוללות", שכמובן דורשים זמן, יכולים לאפשר לנו להגיע למסקנה הקריטית שזה לא עובד.
יתר על כן, בנסיבות מסוימות הזמן הנדרש לקבלת ממצאים שוללים אינו חייב להיות "קווי" או "טורי", אלא יכול להיות "מקבילי". מספר רב של בדיקות המתבצעות במקביל יכול לזרז מאד את המחקר. ככל שרבים יותר העוסקים בתחום מחקרי, בבדיקה מעשית של מכשיר, כלי או טכניקה - כך משך הזמן הנדרש למסקנות שוללות או מחייבות, מתקצר.
הדרך היחידה לדעת אם שיטה, טכניקה, כלי - אינם עובדים, היא לבדוק אותם. ורק עניין, תשומת לב ופתיחות לממצאים ולעדויות "שוללות", שכמובן דורשים זמן, יכולים לאפשר לנו להגיע למסקנה הקריטית שזה לא עובד.
יתר על כן, בנסיבות מסוימות הזמן הנדרש לקבלת ממצאים שוללים אינו חייב להיות "קווי" או "טורי", אלא יכול להיות "מקבילי". מספר רב של בדיקות המתבצעות במקביל יכול לזרז מאד את המחקר. ככל שרבים יותר העוסקים בתחום מחקרי, בבדיקה מעשית של מכשיר, כלי או טכניקה - כך משך הזמן הנדרש למסקנות שוללות או מחייבות, מתקצר.
לכן חשוב מאד לא לבלבל בין זמן קווי (לינארי, טורי), אליו אנו מתייחסים בדרך כלל, לבין הזמן המקבילי. זמן מקבילי רב יכול להתרחש במהלכו של זמן טורי קצר מאד, ומסורת עתיקת יומין ששרדה מאות ואלפי שנים יכולה להיות מופרכת בתוך שנים אחדות (ואף הרבה פחות מזה).
כל המחשבות המרתקות האלה לעת בוקר מובילות אותי למיקודים הבאים:
1.הזמן כשלעצמו אינו מבחן. אין הוא מוכיח או מפריך דבר; יש צורך לבצע במהלכו תצפיות, בדיקות ומבחנים. החכמה אינה מגיעה מעצם הניסיון, אלא עם הלמידה מהניסיון. ללא למידה, ללא חקר ותצפית - נישאר, גם עם חלוף זמן רב, חכמים (או טיפשים) כפי שהיינו מלכתחילה.
2. שרידתה הממושכת של טכניקה או עתיקותה של שיטה עלולה להיות מצג שווא של אמינות, משתי סיבות: האחת היא שאנו נוטים "לתת למי שכבר יש לו" וכך להנציח את הוותיק והעתיק; והשנייה - משום שאיננו בודקים את כמות התצפיות והבדיקות שהתרחשו במהלך ההיסטוריה של הטכניקה, או את כמות הנסיינים והבודקים.
כל המחשבות המרתקות האלה לעת בוקר מובילות אותי למיקודים הבאים:
1.הזמן כשלעצמו אינו מבחן. אין הוא מוכיח או מפריך דבר; יש צורך לבצע במהלכו תצפיות, בדיקות ומבחנים. החכמה אינה מגיעה מעצם הניסיון, אלא עם הלמידה מהניסיון. ללא למידה, ללא חקר ותצפית - נישאר, גם עם חלוף זמן רב, חכמים (או טיפשים) כפי שהיינו מלכתחילה.
2. שרידתה הממושכת של טכניקה או עתיקותה של שיטה עלולה להיות מצג שווא של אמינות, משתי סיבות: האחת היא שאנו נוטים "לתת למי שכבר יש לו" וכך להנציח את הוותיק והעתיק; והשנייה - משום שאיננו בודקים את כמות התצפיות והבדיקות שהתרחשו במהלך ההיסטוריה של הטכניקה, או את כמות הנסיינים והבודקים.
כמובן שאין בדברים הבאים הצעה לזלזל במסורת כלשהי רק משום שהיא מסורת. הדבקות העיוורת במסורת והנטייה הלא-מודעת, המיכאנית, התמימה, ליחס לוותיק ולעתיק אמינות וחכמה שאולי אין בו, שקולה להתנגדות העיוורת, המתקיימת גם היא באמצעות אי-בדיקה בשטח. מיותר לזלזל ולהתנגד. עדיף להתמקד בבדיקת האפקטיביות של מה שחשוב לנו, ויפה שעה קודם.
